השתזפת עם מסננת ? נולדת כזו מנומשת או שאת עובדת על זה ?. הג’ינג’ית השמחה, כזו הייתי.

צוחקת.

מבדיחות.

משטויות, מעצמי.

מכולם ומהכל.

הייתי תינוקת שמחה.

ילדה שמחה.

בחורה שמחה .

אישה שמחה.

אבל אמא עצובה.

כשנולדה לי התינוקת הראשונה, הייתי בעננים.

עוד אחת כמו אני מנומשת, מג’ונג’נת, תינוקת חברותית, צחקנית. החיים היפים.

ילד שני שוב פעם מקסים כמו חלום.

היה לי טוב.

נהנתי להיות אמא.

בעבודה תיקתקתי עניינים.

הזיתי על מה נעשה היום עם הילדים.

השקעתי בהם ת’נשמה, האנרגיה הכוחות, והיה לי טוב.

משפחה לתפארת כזו שמתקתקת.

אמא חיכנית, אבא רציני, וילדים מזה מתוקים ושובבים.

בהריון השלישי ציפתי כמו פעם, לכיף שהולך להיות, עוד זאטוט, תוספת מרעננת לשירה הקיימת.

לא דמיינתי שזה יכול להיות גם אחרת,,,,

האמת שאם אתם רוצים לשמוע על טרגדיה ממש ממש נוראית, שהזנחתי ת’ילדים, שרבתי עם בעלי, שהבית התפרק.

חפשו את זה בסיפור דיכאון אחר.

כי פה אתם הולכים לשמוע על דיכאון רגיל בלי דרמות.

דיכאון של שחיקה, אובדן של שמחה, שקמים כך בבוקר באיכסה פיכסה.

עושים  הכול בלי חשק כי חייבים.

לא נהנים עוד מהילדים, מהבית, מבדיחות.

וכך,

הנמשים קצת דהו,,

הגזרה קצת התעבתה,

השמחה העליזות נמוגה בהררי כביסה כלים ומחויבות.

היה לי השכל וגם את האומץ לדרוש כל נמש חזרה. להגיד בקול רם, זה מה אני רוצה.

אני רוצה את השמחה, האופטימיות. את הכיף שבגידול הילדים.

את הטוב של החיים.

הטיפ של ניצה ליום מוצלח:

התמקדי בטוב – למה יש גם טוב.