הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא הפרעה מתחום הפרעות החרדה. זוהי הפרעה המתפתחת לאחר חוויית אירוע טראומטי. הלוקים בהפרעה מגיבים לחוויה בתחושות של אימה פחד וחוסר אונים. הגדרת האירוע כטראומטי אינה נוקשה, ישנם שילקו בהפרעה אחרי תאונת דרכים קלה, וישנם שיפתחו אותה לאחר, אירועים קשים אחרים כמו פיגוע ועוד. ישנם מומחים הטוענים שהפרעה פוסט טראומטית הינה מההפרעות הקשות ביותר. דמינו לעצמכם, לקום כל בוקר ולחזור אל אותו יום טראומטי, לעבור את רגעי האימה והמצוקה שוב ושוב, לחיות מחדש יום יום את הפחד המשתק.

יש נשים שעבורן לידה הינה אירוע טראומטי, ובעקבות הלידה הן עלולות לפתח תסמונות פוסט טראומה.

להלן מאמר מקיף ומתומצת בנושא.

חוויה טראומתית גורמת שוק, הלם. החוויה עשויה לגרום אחריה לבעיות רגשיות רבות. במאמר נפרט ונרחיב על התגובות השכיחות, שאנשים חווים אחרי אירוע טראומטי. כיוון שאנשים מגיבים באופן שונה לאירוע, וכל אחד תופס את המושג טראומה בצורה שונה, את עשויה לחוות את כל התגובות או רק חלק מהתגובות. יתכן שחלק מהתופעות תחושי באופן חזק יותר, וחלק מהתגובות באופן מוחלש.

לאחר הקריאה, חשבי על שינויים שחלו ברגשותיך, מחשבותיך והתנהגותך מאז שחווית את האירוע הטראומטי. זוהי תחילת הדרך להחלמה.

לפני הכול זכרי, שינוים רבים אחרי טראומה הם נורמלים. למעשה מרבית האנשים סובלים מהפרעות רגשיות אחרי אירוע טראומטי. על פי הסטטיסטיקה כמחצית מהסובלים חשים טוב יותר, וחל שיפור במצבם בטווח של כשלושה חודשים.  היתר זקוקים לזמן רב יותר, ולעיתים גם לעזרה מקצועית.

להלן פירוט והסבר על התופעות השכיחות לאחר אירוע טראומטי.

1) פחד וחרדה

פחד וחרדה הנן תגובות נורמליות והכרחיות במצב סכנה. יחד עם זאת כאשר תגובות אלו נמשכות זמן רב אחרי שהסכנה חלפה. הן מציקות לנו ביום יום, מפריעות לנו משמעותית לתפקוד התקין. מצב חרדה תמידי, ותחושת הפחד המתמשכת נגרמת כי האופן שבו את רואה את העולם, ותחושת הביטחון שלך בו השתנו. את חושבת שהעולם הוא מקום מסוכן ולא מוגן. תחושת פחד וחרדה מציפה אותך כתוצאה מהיזכרות בטראומה. ישנם גורמים שעלולים לגרום לחרדה לצוץ. מקומות – מקום שמזכיר לך את מקום התרחשות הטראומה. זמן ביום, השעה בה התרחש האירוע וכן, ריחות, רעשים או כל מצב אחר שעשוי להזכיר את הטראומה. אך לעיתים תחושת החרדה מופיעה גם ללא כל הסבר. ככל שתשימי לב לזמנים בהם את חשה את תחושת החרדה, את יכולה לזהות גורמים שמעוררים בך חרדה. בדרך זו את עשויה  לגלות שתחושת החרדה שמגיחה לכאורה “משום מקום” בעצם צצה כתוצאה מגירויים שמזכירים לך את האירוע הטראומטי שחווית.

2) חוויה מחודשת של הטראומה פלאשבקים.

זוהי תגובה נוספת ששכיחה ביותר, בקרב אנשים שעברו אירוע טראומטי.  לדוגמא : את עשויה לחשוב מחשבות לא רצויות הקשורות לטראומה, ולא מסוגלת להיפטר מהמחשבות הללו. חלקם גם יחוו פלאשבקים (החזרים/הבזקים) של האירוע, או דימויים מאוד חיים שנותנים תחושה שהאירוע מתרחש ברגע זה. סיוטים גם הם תגובה שכיחה לאירוע טראומטי. תופעות אלו מתרחשות, כיוון שהאירוע הטראומטי היה כה מזעזע ושונה מאירועי החיי היום יום עד כדי כך, שאת מתקשה להכיל אותו בעולמך. האירוע מערער לך את שידעת על העולם, ואיך שאת מצפה שהעולם יתנהל. על מנת להבין את שקרה, המוח ממשיך להזכיר לך את האירוע שוב ושוב בניסיון לעכל את שעברת.

3) עוררות מוגברת

ישנם אנשים שבעקבות טראומה חווים עוררות מוגברת. תחושת קופצנות ורעד הם מרגישים שהגוף עובד על טורים גבוהים (כמו דופק גבוה, מתח שרירים גבוה).  הם נבהלים בקלות, ומגיבים בעוצמה לדברים פעוטים. מצב זה עלול לגרום לקשיים בריכוז, בהירדמות, לאיכות שינה נמוכה, הם מתעוררים מספר פעמים בלילה. עוררות מוגברת מתמשכת עשויה להוביל לחוסר סבלנות ורגזנות, בעיקר כאשר מתווסף לכך חוסר שינה. תגובת העוררות נובעת מהפעלת יתר של “מערכת האזעקה” הנורמלית המצויה בגוף. מערכת זו פועלת בזמן חירום, כדי שנוכל להגיב למצב הסכנה כאשר אנו בשיא הערנות שלנו. מערכת אזעקה זו מגנה עלינו מאיומים והיא קיימת גם בבעלי חיים. בזמן סכנה מערכת זו עשויה לגרום לנו לברוח, להלחם או לקפוא במקום. אלו הן  התגובות הטבעיות בהתמודדות עם סכנות. אך במקרה בו אנשים סובלים מתסמונת פוסט טראומה המערכת מופעלת גם כאשר אין סכנה אמיתית. היא יכולה להיות פעילה לאורך זמן רב ללא כל מטרה, או על ידי גירוי שמזכיר את הטראומה אך בעצמו אינו גורם מאיים (כמו רעש של סירנה של אמבולנס כאשר את עוברת ברחוב). זוהי אזעקת שווא!!!. כאשר אנו מנסים להגן על עצמנו מהסכנה, אנו זקוקים ליותר אנרגיה מהרגיל, ואכן הגוף שלנו מזרים כמות גדולה של אדרנלין על מנת לספק לנו אנרגיה נוספת לה אנו זקוקים על מנת לשרוד. מכאן תחושת העוררות הגבוהה בזמן כזה. לעיתים קרובות אנשים שחווים טראומה, רואים את העולם כמלא בסכנות, כך שהגוף שלהם נמצא במצב של “כוננות” מתמדת, מוכן תמיד להגיב באופן מיידי לכל התקפה. הבעיה היא שעוררות מוגברת יעילה אך ורק במצבים מסוכנים באמת. עוררות מוגברת בחיי היום יום הלא מסוכנים , הינה תופעה מטרידה ולא רצויה, המשבשת תפקוד נורמטיבי תקין.

4) הימנעות

הימנעות הנה דרך שכיחה ביותר להתמודדות עם כאב הטראומה. הימנעות בא לידי ביטוי בדרכים שונות. הימנעות ממצבים שמזכירים את הטראומה. למשל הימנעות להגיע למקום בו אירעה הטראומה. לפעמים גם נמנעים מגורמים שקשורים באופן עקיף יותר לטראומה,. למשל שעת הטראומה. כלומר לא לצאת בערבים, אם הטראומה קרתה בלילה. דרך  נוספת להימנע מלהתחבר לכאב הטראומה, היא ניסיון לדחוק את המחשבות והרגשות הכואבים. הניסיון לא להרגיש את המחשבות הקשות, עשויים להוביל לתחושה של כהות רגשית או העדר של רגשות. אמנם זה מקל על חווית הרגשות המפחידים אך הוא מונע גם לחוש רגשות חיובים נעימים, וכך מנעת מעצמך רגשות של סיפוק ואהבה. לעיתים הרגשות והמחשבות הכואבים הם כה אינטנסיביים שהראש פשוט חוסם את כל שאר הרגשות.

5) כעס 

רבים שעברו טראומה חשים כעס. לא רק כלפי האירוע והמעורבים בו, אלא גם כלפי אחרים. אם טרום האירוע לא חשת רגשות כעס, רגש זה עשוי להיות מפחיד במיוחד. תחושה של כעס כלפי בני משפחה והקרובים אליך עשויה להיות מבלבלת במיוחד. הכעס גם יכול להוביל  להתרחקות מחברת בני אדם, כולל אלו הקרובים אלינו ביותר. ישנן מספר סיבות לכעס :

• לעיתים אנשים שעברו טראומה כועסים בגלל המתח הפנימי בו הם שרויים “עוררות גבוהה” ולכן הם נוטים לכעוס מהר יותר “פתיל קצר”.
• מהתחושה שהעולם אינו הוגן, ונעשה להם עוול.
• מתחושה של אכזבה על התפקוד שלנו בזמן הטראומה, או מחוסר ההתאוששות שלנו אחריה.
• הכעס גם יכול לנובע, מהכאב שאנו גורמים לסביבה שלנו.

6) אשמה ובושה

לעיתים קרובות טראומה גורמת לתחושות של אשמה ובושה. רבים מאשימים את עצמם במעשים שעשו או לא עשו על מנת לשרוד בזמן הטראומה. למשל, “הייתי צריכה לנהוג לאט יותר” או “הייתי צריכה לדעת שזה יקרה”.את עשויה לחוש בושה, בגלל שבמהלך האירוע הטראומטי אולצת או נאלצת לעשות דברים שבמצב נורמלי לא היית עושה בחיים. בנוסף גם לרגשות האשמה שלך ,לעיתים גם הסביבה הקרובה עלולה לחשוב שלא עשית מספיק, או שהיית יכולה לנהוג אחרת. לדוגמא, אחרי ניתוח קיסרי לא צפוי, לפעמים משודר המסר לו רק היית מגיעה לבית החולים מיד, זה לא היה קורה.  הרגשת אשמה בנוגע לאירוע טראומטי משמעותו לקיחת אחריות בלעדית על האירוע.  רגשות האשמה יכולות להוביל לתחושות של חוסר אונים ודיכאון.

7) דיכאון

תגובה שכיחה נוספת לאירוע טראומטי. דיכאון, מצב רוח ירוד, תחושת חוסר תקווה וייאוש. את עשויה לבכות, לאבד עניין באנשים או בפעילויות שנהגת ליהנות מהן בעבר. שהתוכניות שלך לגבי העתיד איבדו ממשמעותן ואינן מעניינות עוד, או שהחיים אינם שווים. פעמים, הרגשות הקשות הללו עלולות להוליך למחשבות ומשאלות למות, או אף לניסיונות לפגוע בעצמך או רצון להתאבד.

8) דימוי עצמי ותפיסת העולם  

הדימוי עצמי יכול להיפגע אחרי אירוע טראומטי. יש שיגידו  “אם לא הייתי כל כך חלשה, פחדנית, טיפשה זה לא היה קורה לי”. הרבה אנשים רואים את עצמם באופן שלילי אחרי הטראומה. הם גם יראו את העולם באופן שלילי יותר, לא יוכלו לבטוח באף אחד. אם בעבר חשבת שהעולם הוא מקום בטוח, היום אחרי  הטראומה, העולם נראה לך מקום מסוכן. ואם הטראומה הופיע אחרי חווית עבר שליליות, הטראומה  מאשרת שהעולם הוא מקום מסוכן, ואין לסמוך על אחרים. מערכות היחסים אפילו עם אנשים קרובים יכולות להיפך למתוחות, כתוצאה מירידה באמון בבני אדם ובעולם בכלל.

9) יחסים אינטימיים

היחסים הבינאישיים עלולים גם כן להיפגע כתוצאה מאירוע טראומטי. 

חשוב לזכור!

רבות מהתגובות לטראומה קשורות אחת בשנייה, והן תגובת שרשרת. למשל פלאשבק עשוי לגרום לך להרגיש אובדן שליטה, ויגרום לפחד שיוביל לעוררות יתר. אנשים עשויים לחשוב בעקבות התופעות שהם חווים שהם “משתגעים” או “מאבדים את השפיות”. מחשבה זו עשויה לגרום ליותר פחד.

שוב, ככל שתהיי יותר מודעת לשינויים שעברת מאז הטראומה ותעבדי את החוויות, תוכלי להפחית את עוצמת התגובה הפוסט טראומטית.

בהצלחה !!!

משהוא לא ברור לכם ? יש לכם שאלה נוספת?

צרו עוד היום קשר עם המומחים של ניצה בנושא “תסמונת פוסט טראומה”

בטלפון: 02-5004523

או במיל  nitzappd@013.net